המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות לתשלום תגמולי מל"ל ששולמו לנפגע בתאונת דרכים, מר טרייסלר דוד, (להלן: "הנפגע"), וזאת על פי הסכם שבין הצדדים.

הנתבעות פרעו את דרישת התובע כמעט במלואה, למעט החלק היחסי הנובע ממחלת סוכרת ממנה סבל הנפגע, בסכום של 53,102 ₪ (קרן) .

המחלוקת שבפניי, הינה האם זכאי התובע לקבלת יתרת הדרישה בשל הטענה הנוגעת להשתק שיפוטי.

בעוד שהתובע טוען, כי יש לפסוק לחובת הנתבעות הואיל ומלוא הגמלאות נוכו מתביעת הנפגע, ולפיכך, קיים השתק שיפוטי המונע מהנתבעות מלהעלות טענה כנגד התשלום למל"ל, טוענות הנתבעות, כי אין די להתבונן בהסכם הפשרה שבינם לבין הנפגע, וכי לא הוכח, כי מלוא הגמלאות נוכו מהסכומים ששולמו לנפגע במסגרת הסכם הפשרה.

אין מחלוקת כי הנפגע הגיש תביעתו לביהמ"ש, וכי במסגרת ההליך שבין הנתבעות לבין הנפגע, שילמו הנתבעות לנפגע הסכום של 432,668 ₪, (סכום הכולל שכ"ט עו"ד), (ראה הסכם פשרה שצורף), בנוסף לתשלומים התכופים ששולמו לנפגע במהלך ניהול התיק.

הצדדים אינם חלוקים מהבחינה המשפטית, היינו שני הצדדים מפנים לפסקי דין הנוגעים להשתק שיפוטי, מהם עולה, כי ביהמ"ש במידה והדבר מוכח בפני כדבעי, יכול ויורה על קבלת התביעה מקום שבו הוכח כי טענת הנתבעות התקבלה בהליך הקודם, ראה למשל ע"א (מחוזי יר') 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-מח 2007(4), 16310 , 16313 (2007), שם קובע ביהמ"ש בעניין השתק שיפוטי כי:

"טענה זו מבוססת על ההלכה לפיה "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה בית דין) ולטעון טענה הפוכה" (ע"א 513/89 Exin-Lines Bross. S.A v. Interlego AS, פ"ד מח(4) 353; וכן ראה: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט(6) 625). הדעה הרווחת היא שתנאי לתחולתו של ההשתק השיפוטי הוא שטענת בעל הדין בהליך הקודם (שלה הוא מתכחש בהליך הנוכחי) התקבלה."

ב"כ הנתבעות הביא מספר רב של פסקי דין שבהם נדחתה הטענה לגופו של עניין לאחר שביהמ"ש קבע כי הטענה לא הוכחה. אלא שאין לדעתי ללמוד מכך שקיימת הלכה גורפת, והדבר אף לא נטען במפורש, כי מקום שבהליך הראשון הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לא ניתן להידרש לדוקטרינת ההשתק השיפוטי.

כלומר, על ביהמ"ש לבחון את הראיות שהוצגו בתיק כאן ולבחון האם די בהם כדי להוביל למסקנה, שהנתבעות קיזזה מהפיצויים ששולמו לנפגע, את מלוא התגמולים כנטען על ידי התובע או רק חלקם כנטען על ידי הנתבעות.

בתיק זה לא נוהל הליך הוכחות, והצדדים הגיעו להסכמה על פיה יוגשו לתיק מסמכים ובאי כוח הצדדים יגישו סיכומיהם על יסוד המסמכים, (ראה פרוטוקול הדיון מיום 30.5.2010).

הראיות שהוגשו על פי הסכמה זו:

הודעה על הסכם פשרה במסגרת תביעת הנפגע.

תצהירי עדות ראשית שהוגשו על ידי הנפגע בתביעתו.

דו"ח רצף עבודה.

תחשיב נזק מטעם הנתבעות בתביעת הנפגע.

חוו"ד אקטואר מטעם הנתבעות בתביעת הנפגע.

תרשומת פנימית של הנתבעות במסגרת תביעת הנפגע.

על פי הסכם הפשרה, שולמו לנפגע מעבר לתשלומים התכופים ותגמולי המל"ל – נכות כללית, הסכום של 432,668 ₪, (ראה סעיף 1 להסכם הפשרה).

התובע טען, כי עד למועד הסכם הפשרה, שולמו לנפגע תשלומים תכופים בשיעור של 101,516, כמפורט בתחשיב הנזק שהוגש על ידי הנתבעות במסגרת תביעת הנפגע. הנתבעות טענו, כי פירוט התשלומים, מגיע לסכום של 146,073 ₪ ברוטו, וללא רכיב שכר הטרחה, 130,000 ₪.